​אני סיימתי לרצות להיות אישה טובה. זה לא מרגש אותי להיות אישה טובה. זה לא מחיה אותי להיות אישה טובה. זה לא ממלא אותי להיות אישה טובה. כי כשאני עסוקה בכמה אני טובה, אני כמלה. ומסתבר, שכמה שאני אנסה להיות טובה, אני אף פעם לא מספיק טובה לעצמי ולכם/ן. אז חבר'ה, אני ויתרתי מראש, אני לא מעוניינת להיות טובה.

אני רוצה ללמוד להיות אישה אמיצה!

זה מרגש אותי ללמוד להיות אישה אמיצה. זה מחיה אותי ללמוד להיות אישה אמיצה. זה ממלא אותי ללמוד להיות אישה אמיצה. זה מרגש אותי לקום בבוקר אל הקריירה שאני בונה בשתי ידיי שמבחינתי זו לא קריירה, זו אהבה. זה ממלא אותי לקום בבוקר וללמוד להיות האמא שאני בוחרת להיות ולא האמא שאני "צריכה" להיות. זה מרגש אותי לבנות דרך ביחד עם האיש שלי שמתאימה לבית שלנו, לקצב שלנו, לאג'נדה שלנו, לנו. זה מחיה אותי להביע את הקול שלי ולעוף איתו יד ביד גם אם יש כאלו שכועסים ונרתעים ממנו. זה מרגש אותי להגיד כן כשמרגיש לי כן ולהגיד לא כשמרגיש לי לא, זה מרגש אותי ללמד את זה את הבן שלי. זה מרגש אותי כשאני מצליחה לנווט את משאלות הלב שלי בעולם שעדיין מצפה ממני, ממך, מאיתנו להיות אישה טובה. כי בינינו, זה כבר לא טוב לנו ממזמן.

לפעמים זה קשה לי ובא לי להפסיק לשאול שאלות, בא לי להיות טובה לכולם ושאף אחד לא יכעס, להיות מנוהלת, ולהפסיק להשקיע בלייצר את המציאות שאני בוחרת בה. אבל אני בחרתי, אני בחרתי ללמוד להיות אמיצה.