חיזוק שריר האופטימיות!!
אני חושבת שאופטימיות פנימית
כזו שלא תלויה בדבר,
כזו שאנחנו יכולים לחלץ גם בתקופות קשות היא ה-מפתח לחוסן פנימי. ואיך היא נבנית?? מתוך המון דברים. אם עופרי הבן שלנו (בן 7 ) שובר כוס, יש לנו אמירה מצחיקה בבית שאומרת "כן קרה כלום", כדי לתקף את זה שקרה משהו אבל הוא קטן והפוקוס שלנו יהיה באלטרנטיבות להתמודדות כמו:" אתה יכול להביא מטאטא ובוא נאסוף יחד", או "איזה מזל שיש לנו עוד מלא כוסות". הפוקוס הוא בלחזק את התחושה שמשהו קרה, אך להתייחס למידתיות התקרית, ובו זמנית להדגיש שיש לנו אלטרנטיבות יציאה ואויר קדימה. אתמול עשיתי משהו שתמיד שאלתי את עצמי מתי יקרה ברגע של חוסר ריכוז?? הסרתי את האיפור מהעיניים עם מי פנים ולא עם מסיר איפור!! שרף לי בטרוף!! בטח כמה מכן נקרעות מצחוק, כי אני בטוחה שאני לא הראשונה והאחרונה (ולפחות לא ניקיתי עם אצטון כמו שקרה לחברה שלי:) פעם זוהייתה סיטואציה שבקלות יכלה להפעיל אותי, כמו "מה עשיתי לעיניים שלי! איך זה קרה עכשיו?" והפעם צחקתי בלבי, וסמכתי על העיניים שלי שהן ידעו מה לעשות. ואת השריר הזה אני מפתחת כבר שנים.. כולנו כעת במצב לא פשוט. חלק עובדים נורא קשה, חלק לא עובדים בכלל חלק לא רואים אופק לעבודה שלהם וחלק רוצים להחליף מקצוע ומפחדים פחד מוות לעשות את זה. עכשיו זה הזמן לחזק את שריר האופטימיות ולחפש בתוכנו תסריטים שיכולים לחזק אותנו כמו: "אני עוברת תקופה לא פשוטה, אבל בקרוב זה ישתנה ויקרו גם דברים טובים" או "מעניין מה התקופה הזו תוביל"? או "אולי דווקא מסקרן לעבוד כשליח לתקופה לפני שאני חוזר לשבת כל הזמן במשרד"? התסריטים האופטימיים יכולים לראות קושי כזמני, כחולף, כתקופת מעבר שאני מסוגלת לעבור. אתמול הייתה כתבה על השחקן גיא לואל שהתחיל לעבוד בירקניה עד שיחזור למסכים שלנו. אין לי מושג איך הוא מרגיש מבפנים, אבל אני סומכת על גיא לואל שעוד יפציץ בעתיד ותופסת ממנו גבר גבר על שבחר לעשות את המהלך הזה!! כל כולי אמונה שזה זמני, מקווה שגם הוא מרגיש ככה. צילום Asaf Kliger